החלטה בתיק בש"א 3178/06

המשיבים 1 ו-2 הגישו תובענה בדרך של המרצת פתיחה, בבקשה ליתן צו שיצהיר כי העברת מניותיהם ביום 23.2.05 למשיב 3 אינה תקפה ונעשתה בחוסר סמכות.

בקשה זו שלפני, עניינה חיוב המשיבים להפקיד בקופת בית המשפט סך של 50,000 ש"ח או חלופתו בערבות בנקאית, כערובה לתשלום הוצאות המבקשים, על-פי תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לביסוס בקשתם זו, מסתמכים המבקשים על כך שהמשיב 2 איננו תושב המדינה, וכי הוא לא הצביע על קיומם של נכסים בבעלותו בארץ, אשר מהם ניתן יהיה להיפרע. כתובת מגוריו לא צויינה בהמרצת הפתיחה ולא בבקשות אחרות שהוגשו בשמו, והמבקשים חוששים כי לא ניתן יהיה לגבות הוצאות משפט, אם ייפסקו להם בסופו של ההליך. בהסתמך על טענתם שבכתב התשובה - לפיה הגשת התובענה אינה אלא ניסיון להבריח את מניותיו של המשיב 3 מפני נושים, בקנוניה עם המשיבים - טוענים המבקשים כי מדובר בהליכי סרק טורדניים.

המשיבים 1 ו-2 מצידם מצביעים על כך שהבקשה למעשה מתייחסת אך ורק למשיב 2, שהינו תושב חוץ, ואין בה כל עילה כלפי המשיב 1. לדבריהם, אם יושתו תשלומי הוצאות המשפט עליהם, ממילא יוטלו הם על שני המשיבים ביחד ולחוד, ואז ניתן יהיה להיפרע מן המשיב 1. מעבר לכך, מפנים המשיבים להוראת סעיף 28 לתקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר-הדין האזרחי), תשכ"ט-1968, על פיה אין לצוות על תובע ליתן בטחון או ערובה לפרעון הוצאות משפט אך משום שאין הוא תושב המדינה. לגופו של עניין מציינים המשיבים כי המשיב 2 איננו חסר אמצעים, ואף לא נטען כן.

על-פי תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". הפעלת סמכות זו על-ידי בית המשפט יש בה כדי לפגוע בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד חוקתית, שהרי החובה להפקיד ערובה כתנאי לניהול תובענה יש בה משום מכשול בפניו של התובע [רע"א 544/89 אויקל תעשיות  (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650; ע"א 6477/97 ויינשטיין נ' ליברמן, תק-על 2002(2), 817]. התקנה עצמה איננה מפרטת את גדריה של הסמכות, אימתי וכיצד ראוי יהיה להפעילה. בהתחשב בפגיעה בזכות החוקתית הנ"ל, השלימה הפסיקה גדרים אלה. נקבע כי הפעלת הסמכות הקבועה בתקנה 519(א) תהיה בעיקר בשני מקרים: האחד, כאשר התובע מתגורר בחוץ לארץ, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ אשר מהם יוכל הנתבע להיפרע, ובשל כך יתקשה הנתבע לגבות הוצאות אם ייפסקו לטובתו. השני הינו כאשר התובע לא המציא את מענו, כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי, ובכך הוא מראה כוונה לכאורה להכשיל את הנתבע בגביית ההוצאות [עניין אויקל הנ"ל; י' זוסמן סדר הדין האזרחי מהדורה שביעית 900 (תשנ"ה - 1995)]. שני תנאים אלה, אין די בהם. כל מקרה יש לבחון על-פי נסיבותיו. בייחוד יש לבחון את סיכויי תביעתו של התובע; אם הללו דלים, יהיה בכך כדי להטות את הכף לטובת חיובו בהפקדת ערובה. אולם קביעה כי סיכויי התביעה דלים לצורך השתת חיוב בהפקדת ערובה, בשלב מקדמי של ניהול ההליך, תיעשה במקרים חריגים ומיוחדים.

בענייננו, הואיל והמשיב 2 (המבקש 2 בהמרצת הפתיחה) איננו תושב המדינה, והוא אזרח רוסיה, חלה הוראתו של סעיף 28 לתקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר-הדין האזרחי), תשכ"ט-1968. תקנה זו קובעת כי "תובע או מתערב, שהוא אזרח אחת המדינות בעלות האמנה ושמקום מושבו באחת מהן, לא תצווה עליו רשות שיפוטית, מחמת היותו זר או מחמת שאין לו בישראל מקום מושב או מקום מגורים, ליתן בטחון או ערובה לפרעון הוצאות משפט שנתבע עלול להוציא ושהתובע או המתערב עלולים להתחייב בהן כלפיו במשפט". ברור כי אין בתקנה זו כדי להגן על אזרח זר בכל מקרה מפני החלטה על מתן ערובה. מעמדו של אזרח זר לא יהא עדיף ממעמדו של כל אזרח ישראלי. כל שיש בתקנה זו הוא קביעה כי בית המשפט מנוע מלחייב את האזרח הזר בהפקדת ערובה אך ורק בהסתמך על היותו אזרח זר. במידה שיראה בית המשפט כי ישנן סיבות נוספות שיש בהן כדי להצדיק ציווי על מתן ערובה, הרי שבכפוף לאיזונים שיש לערוך כאמור לעיל, ניתן יהיה לחייבו בהפקדת ערובה.

עיקרו של דבר, הואיל והמשיב 2 (המבקש 2 בהמרצת הפתיחה) אינו מתגורר בישראל, יש לשקול ולאזן בין זכותו לגשת לערכאות לבין היכולת של המשיבים בהמרצת הפתיחה להיפרע את הוצאותיהם אם ייפסקו לטובתם, על רקע סיכוייה של התובענה. דומני כי במקרה דנן, הואיל והמשיב 1, שגם הוא מבקש בהמרצת הפתיחה, מתגורר בישראל, ולא הועלתה כל טענה בדבר העדר יכולת פרעון ממנו, אני סבור כי דין הבקשה להידחות. הוצאות המשפט, אם אכן ייפסקו לטובת המבקשים, יושתו על שני המשיבים ביחד ולחוד. כך נהוג, וכך הודיעו המשיבים כי מקובל עליהם (סעיף י"ט לתגובתם). באופן זה, אם לא יהיה ניתן לגבות מן המשיב 2, הרי שהמשיב 1 יישא בתשלום ההוצאות כולן, ומכל מקום המבקשים לא צפויים לצאת וידם על ראשם אם ייפסקו הוצאות לטובתם.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב בטבת, תשס"ז (2 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.